שאלת הסמכות העניינית לדון בענייני רכוש תוחזר לביה"ד האזורי לשם חקירת הצדדים עליה

בפנינו ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי בנתניה שניתנה על ידי דן יחיד ובו קבע בית הדין, כי הסמכות לדון בסוגיית הרכוש בין הצדדים נתונה לבית הדין מאחר והתביעה שהוגשה לבית הדין קדמה לתביעה שהוגשה לבית המשפט.

טוענת המערערת כי המשיב נהג בחוסר תום לב במסירת התביעה לידיה בכך שהעלים מידיעתה את הגשת התביעה והחתים אותה לאחר הגשת התביעה על הסכם לפיו במהלך של שלושה חודשים לא יעשו הצדדים צעדים חד-צדדיים בקשר לגירושין. כן טוענת המערערת כי ההחלטה ניתנה ב"מחטף" תוך פגיעה בעקרון כיבוד הערכאות לאחר שבית המשפט לעניני משפחה החל כבר לדון בשאלת הסמכות. כמו כן ההחלטה התקבלה תוך פגיעה קשה בכללי הצדק הטבעי בכך שההחלטה התקבלה ללא שמיעת עמדת המערערת, ללא הנמקה, ללא שניתנה אפשרות לחקירת המשיב ומבלי שנערך דיון נפרד לעניין הסמכות ובחינת מבחני העזר. כן טוענת המערערת כי ההחלטה מאשרת את סמכותו של בית הדין לגבי מזונות הילדים, אשר לטענתה אינם ניתנים לכריכה. המערערת מבקשת לבטל את החלטת בית הדין האזורי ולהורות כי ההחלטה לענין הסמכות תינתן על ידי בית המשפט לעניני משפחה ולחילופין להורות לכב' בית הדין האזורי לקיים דיון כדבעי לעניין סמכותו.

על כך עונה המשיב כי דין הערעור להידחות על הסף שכן מדובר בערעור על החלטת ביניים הטעונה רשות ערעור וזו לא ניתנה. מה גם, שהמועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים הוא עשרה ימים מיום מתן ההחלטה נשוא הערעור, בעוד שהערעור הוגש בפועל חמישה עשר יום לאחר תום מועד עשרת הימים. כן טוען המשיב כי המערערת היא שנהגה בחוסר תום לב בכך שפצחה במרוץ סמכויות למרות שידעה על הגשת תביעת הגירושין הכרוכה ומיהרה לבקש מבית המשפט להחליט בענין הסמכות. עוד מוסיף המשיב כי יש לדחות את הערעור מאחר ואין בכתב הערעור כל טענה כנגד כנות התביעה, כנגד כנות הכרוך בה וכנגד היות הכריכה כדין. לטענת המשיב יש ללמוד מפרוטוקולי הדיונים בבית הדין האזורי כי תביעת הגירושין כנה וכי שני הצדדים מעוניינים בגירושין. מקריאת כתב התביעה ניתן לגלות כי כריכת הרכוש כנה ונעשתה כדין, שכן הבעל פירט באופן מלא וממצה את כלל רכוש הצדדים וביקש מבית הדין להכריע בחלוקת הרכוש. המשיב הצהיר, והוא ביקש להבהיר זאת למערערת, כי אין הוא חולק כי בית הדין האזורי ידון בחלוקת הרכוש לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1974. לפיכך, גם משום עקרון יעילות הדיון ומניעת פיצולו, דבר העולה בקנה אחד עם טובת הצדדים, יש לדחות את הערעור. באשר לטענה כי המשיב פעל בחוסר תום לב בקשר למסירת כתב התביעה לידי המערערת, מגולל המשיב בצורה מפורטת את הנסיבות שאפפו את יחסי הצדדים בתקופה הסמוכה להגשת התביעה, ולטענתו ניתן להסיק מכך כי המשיב נהג בתום לב ובנקיון כפיים בקשר למסירת כתב התביעה. כן טוען הוא כי בדיונים שהתקיימו בבית הדין האזורי לאחר מתן ההחלטה בענין הסמכות לא העלתה האשה טענות נגד כנות התביעה, כנות הכריכה והיותה כדין. באשר לטענה לענין כריכת מזונות הילדים, טוען המשיב כי זכותו של קטין להגיש תביעה עצמאית לבית המשפט אין משמעה כי לא ניתן לכרוך את מזונות הילדים בתביעת גירושין בגדר השבת הוצאות האשה בגין הילדים, כאמור בסעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953.

במהלך הדיון בפנינו, החלטנו לשמוע את הערעור לגופו, חרף טענותיו המקדמיות של המשיב. לענין זה קיבלנו את בקשת ב"כ העותרת להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור, שהועלתה בעל-פה במהלך הדיון. יש לזכור כי בשאלת סמכות עסקינן, ושאלה זו ראויה להתברר בהקדם. כמו כן, יש לזכור כי בדרך כלל ניתן להשיג על החלטת ביניים במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי, אלא אם כן ניתן ללמוד מן הנסיבות כי בעלי הדין השלימו עם תוכנה של החלטת הביניים. במקרה דנן ברור שהמערערת אינה משלימה עם תוכן ההחלטה בענין הסמכות. למרות מחדלה של המערערת מלהגיש בכתב בקשת רשות ערעור וכן בקשה בכתב להארכת המועד להגשת בקשת הרשות, ולאחר שהגענו למסקנה כי בהיבט הרחב של מכלול ההתדיינויות שבין בעלי הדין לא יהיה בכך עיוות דין כלפי המשיב, סברנו כי טעמי יעילות מכריעים את הכף לכיוון שמיעת הערעור, כאילו הוגשה במועד בקשת רשות ערעור וכאילו הרשות ניתנה.

לאחר שמיעת הערעור והעיון בכל החומר שבפנינו, נראה כי אין מנוס מקבלת בקשתה החילופית של המערערת, להחזיר את התיק לבית הדין האזורי על מנת שיקיים דיון בענין הסמכות ובמסגרתו יישמעו הצדדים ותינתן אפשרות לחקירתם ההדדית בשאלות שבמחלוקת ביניהם.

בית הדין האזורי נחפז מדי במתן החלטתו בענין הסמכות. לכל הפחות היה עליו להעביר את הבקשה לקביעת סמכותו לתגובת הצד שכנגד, ובהתאם לתגובה היה עליו להחליט אם יש צורך בקיום דיון בפניו אשר בו ייחקרו הצדדים בשאלת הסמכות. למרבה הצער, בחר בית הדין האזורי דרך קצרה שהיא ארוכה.

איננו מקבלים את טענת המערערת כי בית המשפט לעניני משפחה מצוי כבר בעיצומו של הדיון בשאלת הסמכות באופן שעל בית הדין למשוך ידיו מן הדיון לגבי שאלה זו.

יתר טענות הצדדים שהועלו בערעור שמורות להם ועליהם להביאם בפני בית הדין האזורי, שיכריע הוא בהן תחילה.

בכפוף לכך, הערעור מתקבל.

ניתן ביום י' טבת תשס"ח ( 19/12/2007)

(-) הרב אברהם שרמן, דיין - יו"ר            (-) הרב מנחם חשאי,             (-) הרב ציון אלגרבלי ,